I am not a number, i am a free man – צדדים אנושיים באיפוגרפיקה

בחודשים האחרונים ראיתי אינפוגרפיקות מעניינות, ייחודיות ומאד אסתטיות, שבהן מככבים צילומי אנשים חיים. לא הגבר הזה שרואים בשרותים ציבוריים עם הכתפיים המרובעות, לא האשה עם השמלה המשולשת. אנשים אמיתיים. ואז חשבתי שזה נושא טוב לפוסט, והתחלתי לחפש עוד כאלה. בהתלהבותי סרקתי ספרים, אתרי אינטרנט ודפי תוצאות חיפוש של גוגל… והופתעתי ממה שראיתי.

למעשה מצאתי דוגמאות בודדות. ממש בודדות. אולי לא חיפשתי טוב?
או שזה לא כל כך מקובל בתחום.

האם אנשים מצולמים מושכים יותר מדי תשומת לב ומסיחים את הדעת מהנושא?

האם קשה למצוא איש גנרי, או אישה גנרית? אולי אין בכלל דבר כזה? כי אייקון הוא במהותו איש בלי אישיות. בשביל זה הוא שם.

האם יקר מדי להפיק אינפוגרפיקה בה מצולמים א/נשים אמיתיים?

אייקון של איש/ה הוא כל כך מוכר לנו, כל כך ידוע שאפילו לא צריך לחשוב עליו, ולכן הוא נוח לשימוש ולשכפול לפי הצורך.
כשרואים אייקונים של אנשים או נשים, ילדות וילדים, בדרך כלל האייקון מייצג פשוט… אנשים. קבוצה או פרט. ותמיד אפשר גם לאייר, אם רוצים לייצג אותם בצורה קצת יותר מורכבת.

כשמדובר בסלבז (למשל בסקירות אופנה עכשוויות), או כשמציגים ציר זמן של ארועים היסטוריים, תקופות וקבוצות כדורגל – שם יש צילומי אנשים, שעומדים בפני עצמם.

אבל בהמשך שמתי לב שבדוגמאות שמצאתי, בעצם האנשים לא מייצגים את עצמם או את בני מינם. הם שם במקום גרף או טבלה, שרטוט מורכב או מעגל. אז בתור מה הם שם בעצם? מה הם מייצגים?

הנה דוגמאות נבחרות (או יותר נכון – זה כל מה שמצאתי):

1. בודדים על החוף

מקורות מים בערים גדולות בארה"ב. עיצוב Fogelson-Lubliner

מקורות מים בערים גדולות בארה"ב. עיצוב Fogelson-Lubliner

באינפו' מקורות המים של פוגלסון-לובלינר  (Fogelson-Lubliner) עבור Good Magazine – האנשים מציינים את המרחק של מקור המים מהעיר. צבע הבגד מסמל את אופי מקור המים.

הם פשוט עומדים שם כל מיני גברים (אחד מהם הוא פיל לובלינר, נראה לי) קרובים או רחוקים, בקפוצ'ונים צבעוניים. אחד אפילו מגרד באף! פרצופים שונים ובכלל לא גנריים. אולי כובעי הקפוצ'ון שמכסים הרבה מהסגנון האישי של כל אחד הופכים אותם ליותר איקוניים. נקודה למחשבה איך אפשר לנקות רעש חזותי/אסוציאטיבי לא רצוי. בכל אופן, הסצנה הזו על חופו השומם של האוקיינוס, נראית הזויה ומסתורית מעט… מאד מושכת את העין. אך עם זאת נוצר כאן קוד ברור של צבע וגודל.

דבר מעניין שקשור לתפיסה חזותית – האנשים הקרובים והרחוקים הם תעלול של המעצבים העוזר למוח שלנו להבין בשברירי שנייה שמדובר כאן בקרוב ורחוק, כשלמעשה רואים משהו קטן או גדול.

יש לציין בהקשר הזה, שתפיסה חזותית וכל הנושא הגדול של "כיצד פועל המוח" – זה חלק בלתי נפרד מאינפוגרפיקה ויש כמובן  ספרים רבים בנושא. מרתק מאד, ונמצא כל הזמן ברקע… אז הנה הצצה קטנה ותודה לגארי פוגלסון ופיל לובלינר.

כאן מצאתי מאמר על מדור האינפוגרפיקה של Good Magazine, גם העיצוב הזה מוזכר שם, יש ראיון קצר עם פיל לובלינר, קצת סיפורים מאחורי הקלעים על הצילומים ועל הקונספט.

2. עוגות על הראש

עיצוב Peter Orntoft

עיצוב Peter Orntoft

פיטר אורנטופט Peter Ørntof הוא מעצב דני, כוכב עולה בשמי האינפוגרפיקה. לדבריו, הוא מעצב בתחומים המסורתיים אך בגישה המבוססת על מחקר והקשר.

בפרוייקט שלפנינו, אורנטופט השתמש בנתונים מסקר דעת קהל גדול שנעשה בדנמרק. הוא יצר סדרה של פוסטרים להצגת הנתונים לכל תחום בשאלון, והעיצוב נקבע בהקשר לתחום – ובעצם מוסיף רובד נוסף שמעמיק את ההבנה של הנתונים.

בנושא היחס למהגרים ופליטים, נשאלו אזרחי דנמרק לדעתם על לבישת סמלי דת במקום העבודה. אורנטופט השתמש בסגנונות לבוש ובסמלים של מיעוטים שונים, כדי להציג את נתוני הסקר.

בעבודה החזקה ביותר מצולמת אישה עם כיסוי ראש, שהוא בעצמו מעין תרשים עוגה המחולק לפי האחוזים.
מצאתי כתוב היכנשהו, שאורנטופט צילם את אמא שלו לכרזה הזו. משום מה זה נגע ללבי, הזכיר לי קצת פרוייקטים סטודנטיאליים בהם הכרחתי את משפחתי להצטלם לכל מיני פוסטרים..

הנה כרזה נוספת בנושא היחס למהגרים (ולחובבי משחקי המילים – כיפאי. חחח…)

הכיפאי - עיצוב Peter Orntoft

הכיפאי – עיצוב Peter Orntoft

בנושא בטחון, השאלות היו בקשר לפשע המאורגן ואיך הוא משפיע על התנהגות האזרחים. בלי לקרוא את השפה הדנית זה כבר מרתק. הבסיס לסדרה הזו הוא סרט הסימון מזירת הפשע, בקישור הזה ניתן לראות את כל הסדרה, שנוצרה ב-2010. עדיין נראה  חדשני ומעניין.

היחס לפשע מאורגן עיצוב Peter Orntoft

היחס לפשע מאורגן עיצוב Peter Orntoft

3. עני ואתה בעיר הגדולה

קצת שונה אך נראה לי מתאים. אינפוגרפיקה המציגה נתונים לגבי אוכלוסיית העניים בהאנוי, בירת ויטנאם – עבורארגון ATM  הפועל למיגור העוני באסיה. הצילום משמש כרקע לאינפוגרפיקה קלאסית עם עוגות, אייקונים, מספרים וחיצים. הצילום מוסיף עומק ואנושיות לנתונים היבשים ולנושא המרוחק ממני שנות אור. אני חושבת שבזכות המונוכרום הוא לא גונב את ההצגה, ואולי אפילו היתה בחירה מכוונת להסתיר פרצוף אחד בטקסט, ולהשאיר רק זוג עיניים אחד שיסיח את הדעת משכבת הנתונים.

בפרוייקט הזה השתמשו ב-4 צילומים כרקע לנתונים, כולם טופלו בפוטושופ להאחדה צבעונית, וכולם, אגב, לא צולמו במיוחד לפרוייקט אלא נבחרו (בקפידה) מחשבונות פליקר שונים ביניהם של האו"ם. כשהפרוייקט הוא לא מסחרי אפשרויות השימוש בתמונות ברשיון CC מפליקר הן כמעט בלתי מוגבלות. כדאי לזכור! בדף החיפוש של פליקר ניתן לסנן לפי סוג הרשיון.
לא מצאתי קרדיט למעצב/ת, חבל.

מתוך אינפוגרפיקה על העוני בהאנוי. ארגון ATM

מתוך אינפוגרפיקה על העוני בהאנוי. ארגון ATM

עד כאן הסקירה הקצרה. מה למדתי?
לא מקובל להשתמש בצילומי אנשים באינפוגרפיקה. זה מצריך עבודה מאד מאד מדוייקת וקונספט מאד מאד מושקע.
זה מצריך חשיבה סופר-מעמיקה על הפלטה הצבעונית כדי לנקות את כל הרעש (ראו כל הדוגמאות שהבאתי כאן, עם פתרונות יצירתיים ביותר).
לא/נשים יש כוח. אנחנו נמשכים אליהם. חזותית ורגשית. יש להם אישיות. הם לא אייקון, הם יצורים חופשיים ומשפריצי-אסוציאציות, וקשה לכלוא אותם באינפוגרפיקה.

מאד אשמח לעוד דוגמאות ותובנות.
יום נעים

עדכון מרגש! 29.1.14,
מצאתי אינפוגרפיקה יפה מ-2009 ב Paste magazine
The Evolution of the Hipster

the evolution of the hipster, Paste magazine

the evolution of the hipster, Paste magazine

זוהי בעצם הפקת אופנה, שעוצבה ככפולה במגזין המודפס. מה זה היפסטר?  "ההיפסטר הוא ההיפי המודרני – עם סטייל היפי, בעל מודעות סביבתית ועוטה עניין רב בטכנולוגיות חדשות." מוזמנים לעקוב אחר ההתפתחות במהלך העשור הראשון של המאה שלנו.

שימו לב לפלטה – הלבן-צהוב משמשים לטיפוגרפיה, בולטים על רקע האפור והם לא מופיעים בצילומים כמעט,
מדובר פה בדוגמן ודוגמנית, בסדרת צילומים מאד מוקפדת ועבודת פוטושופ מקצועית לחיבורם לכדי רצף שנראה טבעי, כאילו הם קבוצה שצולמה ביחד. הרווח באמצע הטיימליין הוא בשביל אמצע הכפולה. ואפילו יש שם שרפרף, שלא יהיה ריק לגמרי אבל לא יאבד שום מידע בקיפול.

ניתן לראות שהצילום תוכנן מראש לצורך עיצוב הכפולה – הדמויות יוצרות "גרף עולה" לאורך העשור. מזכיר לי את שעורי תולדות האמנות בכיתה ז' עת למדנו על הפסלים בגמלון של הפרתנון, ואף הפקנו צילומים קבוצתיים בצורת גמלון (pediment), זה היה גמלוני אך מלמד ועובדה שנחרט בזכרוני…אחפש את התמונות.

הנה הפסלים מהפרתנון עצמו, בלי ראשים אבל בכל זאת. כולם אגב נשדדו על ידי הבריטים בראשית המאה ה-19 והם מוצגים עד היום ב- British Museum  יחד עם אוצרות אדירים מכל רחבי האימפריה (כולל מצרים למשל). האקרופוליס בינתיים לא נמצא ראוי להציג בו את כל שרידי הפרתנון, ולפי ויקיפדיה המוזיאון הבריטי מסרב לבקשות של ממשלת יוון להחזיר את האוצרות לרשותה. ממשלות אנגליה לא מתערבות, כלומר לא ניסו מעולם לכפות על המוזיאון להחזיר את הפסלים.

פסלים מגמלון הפרתנון. צילום מויקיפדיה

פסלים מגמלון הפרתנון. צילום מויקיפדיה

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“I am not a number, i am a free man – צדדים אנושיים באיפוגרפיקה

  1. פינגבק: מתערבים שזה יותר גרוע ממה שחשבתם? (פער ההזדמנויות בדרך לקולג') | infographicbee·

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s