משהו שלמדתי על עיצוב ורב-תרבותיות

זה כדי להזכיר לעצמי, שגם אם נדמה לי שיש לי תשובות, השאלות יצוצו והרבה פעמים אחרי שהקשבתי לקול אחר, קול שונה. ההקשבה – באופן קצת מפתיע מתגלה לי שעדיף שתהיה פעילה. מה זאת אומרת? חשבתי שלהקשיב זה רק להקשיב, לא צריך לפעול מעבר לזה.
אבל מה פספסתי בזמן שחשבתי שאני כבר יודעת את התשובה?  אילו שאלות חשובות שכחתי לשאול, ואת מי?

ובכן..

לקראת שנת הלימודים האקדמית איירתי ועיצבתי גלויה עבור עמותת מבט – עמותה העוסקת בחיים בחברה רב-תרבותית. העמותה פועלת בכמה מכללות ובאונ' חיפה, בקבוצות מעורבות של סטודנטים מרקעים תרבותיים שונים. אני מנהלת התוכן באתר מבט, וגם מעצבת כמו במקרה ההזמנה הזו.

בחרתי בעצים כדי להביא את העושר והמגוון, הצבעוניות, טקסטורות וצורות. חשבתי שיהיה אפשר כך להראות איך השונים יכולים להשתלב. באיור זאת אפשרות ממש אפשרית. בדיעבד העץ האירופאי אולי קצת תלוש, אבל יש לו גזע כזה לבן עם קוים וצבעוניות שהתאימה לי, אירופאית תלושה שכמוני, שמכורה לתאנים גם..

הזמנה לסטודנטים להשתתף בקבוצה של עמותת מבט

הזמנה לסטודנטים להשתתף בקבוצה של עמותת מבט

החלק המסובך יותר היה הטיפוגרפיה. המשפט מופיע בשתי השפות. חיפשתי דרך לעצב את הכותרת כך שהכותרות לא יהיו רק הד אחת לשנייה, אלא יהיה מקום לכל שפה. זה אמור להיות ממש מזמין בכל מובן.

בעברית וערבית תמיד עולה שאלת ההיררכיה, מכיוון ששתיהן נכתבות מימין לשמאל. התוכן שיקרא ראשון הוא זה שיותר למעלה, או מימין. כך העין סורקת את הדף וזה הוכח במחקרים. אין אפשרות ל"ראש בראש" כפי שאפשר לעשות עם אנגלית, למשל.

עוד דבר, האות העברית ישרה בחלקה העליון ויותר קל לעצב אותה בשורות (כאן למשל הכותרת בעברית שבורה לשתיים, ובערבית זה לא מקבל את מראה הבלוק באותו אופן, ודורש ריווח יותר גדול).

פתרון אחד שמצאתי הוא באשליית תלת-מימד, העין תופסת את הסגול כרקע שהוא מאחור, וכך גיליתי שאפשר לשים את העברית למעלה, אבל את הערבית "מקדימה" (תעשו ניסוי ותסתירו עם היד את החלק התחתון של הריבוע הסגול, ואחר כך הזיזו את היד כך שהריבוע הסגול ימשיך למטה, ופתאום השורה הלבנה קופצת קדימה).

אחרי שהגלויה הודפסה חשבתי פתאום, שאולי יכולתי לשים את הערבית למעלה. בכלל לא ניסיתי את זה…

מבחינת הפונטים – חסר לי ידע ואין לי פונטים מתאימים בערבית. איך אני יודעת בכלל מה נראה יפה ומתאים בערבית, ומה נראה אולי מיושן או פשוט לא קריא ולא מקצועי? ??

וחשבתי גם שאולי יכולתי לשאול מעצב/ת ערבי/ה על האפשרויות הטיפוגרפיות האלה, שעדיין יש לי הזדמנות לראות "דרך העיניים של האחר", סליחה על הקלישאה, איך לטפל בטקסט הזה.

למרות שהגלויה כבר הודפסה, החלטתי לנסות ללמוד מהניסוי הקטן הזה, ושוחחתי עם רולא ג'מליא (Rula Jammalieh) מעצבת גרפית שאמרה לי בכנות רבה כמה דברים שלא ידעתי וגם לא חשבתי עליהם. אני מודה מאד על השיחה, ממנה רק הבנתי כמה עוד כדאי לי לשאול ולברר, ורצוי לפני שאני מחליטה ועושה.

בקיצור, מה שלמדתי בינתיים:

mabat_card_typo

1. השקעה – בחברה הערבית, כנראה לא רק בקרב העוסקים  בעיצוב, יש רגישות לאיך מופיע הטקסט בערבית. הובעה תחושה שכשמוסיפים טקסט בערבית, הוא הרבה פעמים לא מושקע כמו העברית, למשל בשלטי רחוב. כחלק מתחושה זו, המעצבת ששוחחתי איתה אמרה שהפס הלבן בתוספת האלכסון נראה ממש כמו מדבקה, כאילו הטקסט בערבית הוא תוספת מאוחרת ולא חלק מהעיצוב.

2. פונטים – השתמשתי בפונט הערבי הכי "רגיל" שיש – אמנם הוא קריא ואין איתו בעיות, אבל הוא לא מראה את הצד האמנותי הייחודי שיש לכתב הערבי, זה הפונט שמשתמשים בספרים ולא בכרזות והזמנות מסוג זה.

3. הפסיכולוגיה של ההיררכיה – בעבודות עיצוב באופן כללי, לא ברור איזו שפה ירצה הלקוח להבליט. אלו החלטות שיווקיות של הלקוח, וגם אם הוא בעל עסק ערבי הוא לא תמיד מעדיף שהערבית תהיה ראשונה או אפילו מובלטת באופן שווה.

4. אמינות – נקודה אחרת ששמעתי קשורה לנושא התרגום – הערבית אולי קופצת לעין ראשונה לקוראי הערבית, אך חשוב גם לודא שהטקסט מתורגם היטב ושהוא נאמן לעברית, או שהם נאמנים אחד לשני, העיקר שתהיה נאמנות…

לסיכום:

 זה לא הפרוייקט הראשון ואני מקוה גם לא האחרון שיוצא לי לשלב בו את שתי השפות. כעיצוב דו-לשוני אני חושבת שערבית-עברית מאד מאתגר, בכלל האותיות הערביות הן מאד מאתגרות כי יש להן מבנה כל כך לא "מרובע", הן מחוברות, יש נקודות, יש הרבה ריצוד והן צריכות הרבה מקום. אם שוקלים גם את ענייני הפסיכולגיה והמשקעים התרבותיים זה עוד יותר כבד.

אקח מההתנסות הזו את האפשרות להתייחס לאותיות הערביות בצורה יותר אמנותית,
את ההזדמנות לשמוע א/נשי מקצוע חדשים, את הצורך שיהיו לי פונטים יפים ומתאימים בערבית, לעת הצורך.

עוד כמה מילים שעלו לי בהקשר הזה (רשימה לא מחייבת):

מגוון – בלגאן

עושר

מקום – היררכיה – הגמוניה

אקזוטיקה – אסתטיקה – תרבות

פורסם גם בבלוג אורח בדוגרינט – אתר חברתי של תושבי הגליל בעברית וערבית, אותו אני עורכת, ואני פעילה בו מאז הקמתו.

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“משהו שלמדתי על עיצוב ורב-תרבותיות

  1. פוסט מעניין, שכמובן יכול להיות פתח להמון מחשבות נוספות.
    הערה קטנה: לי העץ האירופאי דוקא נראה כמו דולב ישראלי לגמרי (אם כי הוא עץ שאוהב הרבה מים, וגדל על גדות נחלים זורמים. לא דבר כל כך שכיח בארצנו).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s